תורה מנשאת – לפרשת משפטים שקלים
" 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' דרש בר קפרא מנא הא מילתא דאמור (מה מקור הדבר שאמרו) רבנן הוו מתונים בדין? דכתיב 'ולא תעלה במעלות' וסמיך ליה 'ואלה המשפטים'. אמר רבי אלעזר מנין לדיין שלא יפסיע על ראשי עם קודש (שלא יטריח את הציבור לקום לכבודו) תלמוד לומר 'ולא תעלה במעלות על מזבחי' וסמיך ליה 'ואלה המשפטים' "
כ"א א'; סנהדרין ז:
המשפטים הניתנים לדיינים שהינם המשך של מעמד הר סיני (מכילתא), מהווים צורה מיוחדת של גילוי דבקות של עם ישראל. מנין שהיתה סנהדרי גדולה אצל המזבח שנאמר 'ולא תעלה במעלות על מזבחי' וסמיך ליה 'ואלה המשפטים'. (ירושלמי מכות ב' ו'). המזבח מגלה את מצב הדבקות התדירי שכולנו שותפים בו בנתינת מחצית השקל. אש התמיד שעל המזבח מעלה את הקרבנות אל נקודת תמצית החיים של כולנו, המתכללת באלוקות. נתינת מחצית השקל מנשאת את ראשנו, מגלה את עומק החיים הצפונים, המהווים לא רק את גודל שאיפותינו להתעלות ולהתכלל באלוקות, אלא יתרה מכך – חיים אלה מהווים את התשתית לכל התנהלות החיים שלנו.
העליה המתונה על המזבח מגלה צניעות מיוחדת 'ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תיגלה ערוותך עליו'. העליה המתונה יוצרת מערך חיים של צניעות והפנמה. צעדים העולים במעלות ומדרגות, חושפים תנועות של דברים הראויים להיות נסתרים ביחס לקדושת הדבקות שבמזבח. אותה התעלות עליונה שבמזבח, המגיעה עד לידי התמצית העליונה של החיים, מתגלה בהכנת הכהנים אליה, ביכולת להותיר לחיים הכמוסים להתרחש בהיחבא, בלא צעדים גלויים היוצרים אוסף של פרטים – צעד ועוד צעד. העליה על הכבש יוצרת תנועה המקשרת את כל הפרטים להוויה אחת של עליה ושכלול, שמתוכה החיים ממשיכים להתעלות ולהתכלל.
התורה באה לגלות את הדבקות הזו בהתפשטות כל החיים. פרטי התורה המתפרשים בפרשה שלנו מגלים את עומק 'אנכי ד' אלוקיך' בכל המצבים, גם באלה המסובכים יותר. תלמידי חכמים המפרשים את התורה, מגלים את פנימיותה לכל אחד ואחד. רבי עקיבא אומר מנין שחייב הרב להראות פנים לתלמידו שנאמר 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' (עירובין נד:). התעלות כל יחיד ויחיד אל מקור הקודש בנתינת מחצית השקל, מקבלת את הממד הקבוע שלה, את היכולת שלה להניע את כל החיים כולם מכוחה של תורה, לכן לימוד התורה כולו מכוון אל המזבח. כשם שהעליה אל מקור הדבקות נעשית מתוך צניעות והפנמה, כך גם לימוד התורה נעשה מתוך מתינות. התורה מתגלה לאט, כי תוכה נסתר מאד. המתינות אינה נובעת מספקנות או מחשש יתר, אלא מהקשבה עמוקה לקצב התפענחות וגילוי מהפנים אל החוץ, משאיפת גילוי דבקות עליונה אל כל רבדי החיים הגלויים. עבודת מחצית השקל היא העבודה בה אנו נותנים את אותה מחצית גלויה ומקשרים אותה עצמה למחצית הנסתרת. עבודת התורה היא להאיר מאותה מחצית נסתרת את חלקי החיים הגלויים.
כל כוחם של תלמידי חכמים הוא מהכח של כל כנסת ישראל, ולכן נתבעים הם לכבד את כולם ולא לפסוע על ראשי עם קודש. העליה המתונה אל שיא הגובה של הדבקות של כל הציבור וכל יחידיו, מהווה את ההבנה שהכהן נושא על כפיו את האחריות לגילוי עצמי של ישראל. אחריות זו, כשהיא פונה כלפי החיים הגדולים, היא מתגלה בתשתית של כבוד גדול וזהירות בכבודן של ישראל. אם כן בתחילת נתינת המשפטים לישראל מתגלה היחס לעצם גילוי התורה – הסנהדרין סמוכים למזבח; מתגלים תלמידי החכמים, המגלים את הדבקות בכולנו ועושים זאת מתוך כבוד ל'מחצית הנסתרת', המהווה את עומק שאיפותינו הגלויות והנסתרות; וכשיורדים אל לימוד התורה בפועל, הרי שכל פרט ופרט נשקל במתינות, מתוך כבוד לתורה הניתנת מעומק האש התמידית שעל המזבח.
באחד באדר משמיעין על השקלים. השמיעה היא המשך של 'נעשה ונשמע'. התורה נקנית בשמיעת האוזן. השמיעה היא היכולת להיות המשך והרחבה של נקודת התמצית של הדבקות, המתגלה בכל שנה בנתינת מחצית השקל. מתוך השמיעה שהתרחבה באדר בקבלת התורה מחדש, אנו מגלים עומק גדול יותר בנתינת מחצית השקל. ההשמעה יוצרת שאיפה להעלות ולנשא את הראש עצמו. כשם ש'מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה' כך הטיית האוזן לשמיעת הכרזת השקלים, המהווים את התרומה לקרבנות, שהם בסיס התפילה שלנו, יוצרת עומק מיוחד של תפילה ודבקות. תפילה כזו אינה מעמידה אותנו רק על שאיפת דבקות מתמידה, אלא הולכת ומעלה את השאיפה עצמה לרום עליון יותר. מתוכה אנו מבקשים 'אור פניך עלינו אדון נשא… בבית נכון ונישא'.
שבת שלום וחודש טוב ומרובה בשמחה!