" 'וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלוקיכם אני ד' אלוקיכם'  – וביום שמחתכם ומועדיכם… ותתקעו בחצוצרות… ויהיה לכם לזכרון טוב לפני אלוקיכם וגם השטן מתערבב לקול תרועתכם אני הוא ד' אלוקיכם" (י' י' על פי יונתן ב"ע)

שורש התקיעה בחצוצרות הינו יצירת תנועה, תנועה של מסע המחנות ותנועה של קריאת העדה. התקיעה מכנסת והתרועה יוצרת תודעת מסע. התקיעה המגלה את יושר המציאות הולכת ומכנסת את כל הפרטים אל מרכז ושורש החיים, ומתוכם הם מסוגלים להתרחב ביושר. הצורך במסע מגלה כי אותה נקודה עלומה היא ורק טלטולי הדרכים מובילים אותנו מנקודה לנקודה, ממרכז למרכז עמוק יותר, עד שרק בהשלמת כל המסעות מתגלה שם שמים עליון – מ"ב מסעות כנגד שם בן מ"ב אותיות.

כשאנו באים לארץ ישראל, מתגלה כי אין התקיעה מכוונת רק לאנשים השומעים, אלא מגלה את עומק הקשר המכוון כלפי מעלה. 'וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ד' אלוקיכם' יעלה זיכרונכם לטובה (י' ט' על פי יונתן). אותה התרחבות החיים שבארץ ישראל מתכנסת היא לנקודת מרכז עליונה העומדת למעלה מן החיים, מתגלה היא בזיכרון, בקשר ובדבקות שבחיי הרוח, וקשר זה הולך ומתנשא, הולך ומתעלה לטובה בגילוי קשר החיים והדבקות עם רבונו של עולם המושיענו מאויבינו.

בימי שמחה וחדווה, בימי המועדות אנו תוקעים בחצוצרות, אנו מרחיבים את החיים מתוך אותה התכנסות מלאת השמחה, ואז גם מתגלה הדבקות התמידית, אבל בפנים עמוקות יותר – השטן מתערבב. כשאנו באים להרחיב את החיים בארץ ישראל מתוך יושר התקיעה, אין אנו פונים רק אל הנקודה המרכזית כמו במדבר-בהתכנסות העדה אל משה, אלא מוסיפים והולכים לגלות מרכז זה בכל מישורי החיים, מה שמתבטא בשמחת הבשר והיין. הזיכרון מתגלה אז בחיים כולם, אך דווקא לכן עלול הוא לטשטוש ועמעום. כשמרחיבים את החיים, אנו עלולים לשכוח את נקודת המוצא, ולכן באה התקיעה ומגלה בעומק הנשמה את הדבקות, המערבבת את השטן ועמו את כל הכוחות השוללים את הדבקות מלהתגלות.

בעבודה המוסרית של האדם אנו מכירים בחשיבות ריכוז המחשבה. דמיונות שוטפים את האדם, מחשבות אצות ורצות ומשכיחות את האדם מהיכן בא ולאן הוא הולך. עומדים אנו בתפילה, ומחשבות רבות עולות על ליבנו. ההכנה לתפילה היא הפניית המחשבה וריכוזה. ריכוז המחשבה בעת הרחבת החיים אינו פשוט, השטן ויצר הרע מערבבים אותנו, משכיחים מאיתנו מול מי אנו עומדים ומה שאיפת חיינו. מרוב בלבול אנו מתחילים לבקש חשבונות רבים ואיננו מצליחים ליצור רצף אחד של חיים, גילויי החיים הופכים להיות פזורים, עד שאנו עצמנו מתחילים לשכוח. 'אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך', מתוך הדבקות באלוקים אנו מקבלים אומץ וחיזוק.

מטרתו של חשבון הנפש היא להחזיר אותנו אל אותה נקודה מרכזית. פרטי המעשים נערכים אל מול הנפש החפצה להתפרץ ולהקיף את החיים כולם, מתוך חשבון וקשר חי. אין חשבון הנפש נקדנות של פרטים, אלא הכללה, המבינה בבגרות כי משמעותה מתגלה בקשר הפרטים כולם אל אותו מרכז שבשאיפה הפנימית. חשבון הנפש אינו רק מרכז את האדם אלא הוא תובע ממנו להעמיק ולגדל את שאיפותיו, כך שיוכלו להופיע באופן ישר על כל גילויי החיים. ישנם מצבים בהם חשבון נפש רגיל כבר אינו מספיק, ועליו להזכיר לעצמו את יום המיתה. הזכרה זו פועלת לעתים לזעזע את האדם ולרכז את חייו, בעיקר כך שכל חייו יהיו הבעה של מקור נביעה זה. לפעמים נוצר פער בין יכולת ריכוז המחשבה לבין סערות גוף, המשכיחות מהאדם את אותה נקודה אחת, ושוב הוא מביט נבוך על עצמו, על הבלבול היצרי בו הוא שרוי. שרשו של הכעס הפנימי שרוי בחוסר היכולת לרכז את החיים באמת. האדם מעמיד מרכז דמיוני, כזה שהחיים אינם תואמים לו, וניגוד זה מוביל לכעס פנימי המתפרץ לעתים בצורה נוראה על הסובבים. סודו של מרכז חיים אמיתי הוא ביכולתו להתגלות בעין טובה מלאת סבלנות אמיתית, שאינה מזניחה שום פרט, וחפצה להעלות תדיר את הכל ממש. 'אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך'.

 הזכרת יום המיתה תובעת מהאדם לאחד גוף ונפש, להרים ולהעמיק את מרכז החיים המנשא כל. בעת משבר רוחני נוצר לפעמים פער בין עומקו של המרכז האמור להרים את הכל לבין היכולת שלו להתגלות במעשה. אז אלדד ומידד מתנבאים במחנה, וגם שניהם כאחד מתנבאים ואומרים הנה מלך עולה מארץ מגוג בקץ הימים ומאסף מלכים קושרי כתרים… ואחרי כן יחיו כל מתי ישראל… (על פי יב"ע י"א כ"ו). תביעת תחיית המתים הרדיקאלית מיראת את יהושע, מבקש הוא לקשור אותם לעסקי הציבור שבהווה על מנת לגלות בפועל צפייה עליונה זו, העלולה ליצור זעזוע תמידי שאינו מאפשר להרחיב את החיים ביושר, אך משה אומר 'מי יתן כל עם ד' נביאים' (שם כ"ט). רוח הנבואה מסוגלת ליצור קשר חי עם עומק העומקים של נקודת הכינוס הדבקותית, גם אם אינה מוסברת וגם אם רוח זה אינו יודע לסלול דרכים מעשיות להבעה של צפיה זו.

בעת המועדים מתפרצת הנשמה, ומגלה כי כל שאיפות החיים העליונות מסוגלות להתגלות בחיים, בטוב מוחלט ללא ערבוב וטשטוש יצרי, תוקעים אנו והשטן מתערבב, ואנו הממליכים את הקב"ה בכל מלוא קומתנו, מגלים כי זכרוננו העולה לטובה מקרין על כל החיים כולם, בעונג ובשמחה. 'ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג'.

שבת שלום.