" 'ליל שימורים הוא לד' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לד' שמורים לכל בני ישראל לדורותם' ארבע לילות כתובים בספר הזכרון לפני רבון העולם, הלילה הראשון כאשר נגלה לברא העולם, השני כאשר נגלה על אברהם (בין הבתרים, היה אברהם בן מאה שנים ושרה היתה בת תשעים שנה… הלא בן שלושים ושבע שנים היה אבינו יצחק בעת שהוקרב על גבי המזבח, שמים באו וירדו וראה יצחק שכלולם וכהו עיניו ממרום, ולשלוש אירועים קרא לילה שני  -תרגום ירושלמי) השלישי כאשר נגלה במצרים והיתה ידו הורגת כל בכור של מצרים וימינו מצילה בכורי ישראל, הרביעי כאשר יתגלה לפדות עמו בית ישראל מבין הגויים.  (כאשר ישלים העולם קיצו להגאל, חבלי רשעים יכרתו וחיצי ברזל ישברו, משה יצא מתוך המדבר, ומלך המשיח מתוך רומא, זה ינהג בראש ענן וזה ינהג בראש ענן, ומאמר ד' נוהג בין שניהם והם מהלכים כאחד  -תרגום ירושלמי) ולכולם קרא ליל שימורים, בגלל זה פירש משה ואמר ליל שימורים הוא לגאולה  מאת ד' להוציא את עם ישראל מארץ מצרים הוא הלילה הזה שמור ממלאך המחבל ולכל בני ישראל שבמצרים, וכן לגאלם מגלותם לדורותם" (על פי תרגום יונתן וירושלמי פרק י"ב מ"ב)

ישנם ממדים ביציאת מצרים הנוהגים לשעתם בלבד. יונתן בן עוזיאל מדגיש ממדים אלה כמו בעשור לחודש הזה – זמנו קבוע בזמן זה ולא לדורות – ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. ההתרגלות לא להתיירא מהמצרים מתגלה במצוה זו, והיה לכם למשמרת – שתדעו שאינכם יראים מהמצרים. (על פי יונתן) כך גם האכילה בחפזון מסורה לזמן זה בלבד. לעומת זה הגאולה שבלילה מאפיינת לילות רבים השמורים ובאים, עד שליל פסח הוא רק אחד מהם.

הנהגת הלילה משלימה את מכת החושך. החושך הקדמוני שבבריאת העולם הלך והתכנס אל תוך מסגרות הזמן וגילה מתווה של התקדמות בעולם. דרך זו המגלה אור מתוך עומק החושך, מאפיינת את האור כתכונת חיים העומדת למעלה מיכולת ההשגה הגלויה, כמציצה מתוך חרכי המציאות ומגלה תוכן של חיים שהינו כל כך משוכלל וכל כך עליון עד שאין כל בריה מסוגלת לתפוס אותו מתוך העולם. כשתוכן כזה מופיע הוא מגלה הנהגה אלוקית נסתרת החורזת את העולם כלו מראשית עד אחרית, כשכל חלק המתגלה הינו ניצוץ מאור העתיד החובק כל והופך החושך לאור.

מכת החושך גילתה חושך בלתי גבולי ואור בלתי גבולי. וכשאור בלתי גבולי מתגלה הרי מי שאינו מסוגל לעמוד בקנה מידה זה מת. זה היה מצבם של רשעי ישראל, ולעומתם מי שמסוגל לחיות באור זה, בונה את חייו על פי גודל זה. ולכל בני ישראל היה אור במושבותם – לקבור את הרשעים אשר ביניהם שמתו, ולצדיקים לעסוק במצוות במושבותם. (שם). החושך הינו מציאות של ניתוק, של 'לא ראו איש את אחיו', מציאות בה כל פרט נדמה כעומד בפני עצמו ואין אפשרות לבנות הקשר. האור העליון המתגלה מגלה הקשר. והנה הגאולה עצמה מופיעה דווקא בלילה. נכנסת היא הגאולה לתוך מסגרות הזמן ומעלה אותנו ואת העולם כולו מתוכו. הגאולה שבלילה מאפשרת לנו להבין בבת אחת שהקשר עליון זה קיים תמיד, שאנו נובעים ממנו וחיים על פיו, אלא שהחיים צריכים להתרומם כל כך עד שנזכה לאור ולבהירות, ויותר מכך עד שהחושך עצמו ייהפך לאור.

עצם בריאת העולם מגלה את הדרך של הופעת אור מתוך חושך. בברית בין הבתרים שהמשכה בלידת יצחק ועקידתו, מתבררת ההכרה האנושית המגלה בתוך תוכה את היכולת לחיות על פי קנה מידה זה. הברית המעמידה אותנו בתוך מהלך היסטורי ארוך, הניסים שבהולדת יצחק, ומסירות נפשו המגלה להרף את השמים העליונים, אך מחמת מה שלא הוכשרה השעה, כהו עיניו, יוצרים בנו את היכולת להיות חלק מתוכן 'ליל שימורים'. לילה זה המשומר ובא, מלא המתנה, כמו 'ואביו שמר את הדבר', וכל פעם שמתגלה ממנו נטף, הרי הוא חלק מדרך ארוכה המתגלה בברקים ברקים עד הופעת מלך המשיח.

משה רבינו הנשאר במדבר מגלה כי התוכן של יציאת מצרים ומתן תורה לא נגמר. תוכן זה הוא הפנים והתוך של כל מה שמתגלה במהלכי המשיח. איחוד נשמת משה עם נשמת המשיח מגלה את תוכן הקודש החבוי של הנהגת ד' המובילה את העולם לאמון ביכולת שלו להשתחרר מכבלי עצמו. חבלי רשעים יכרתו וחיצי ברזל ישברו.

בכל פעם שמופיע אור, עלינו לנסות להבחין אם אכן אור גדול הוא, הנובע מעומק ההנהגה האלוקית העליונה, או שזהו אור קטן, משלה, שמחת עניים המסתפקים בקטנות מוחין. בכל פעם שמתברר שאכן מופיע אור גדול, עלינו להכין את עצמנו להודות לקב"ה שמזכה אותנו ומאמין בנו שאנו ראויים לאור גדול כזה, וממילא בכל נקודת חושך יש לנו את היכולת לרומם את המבט והחיים להקשר העומד ממעל לכל הקשר אנושי, לקשר להנהגה הנמשכת מבריאת העולם עד למלך המשיח, מתגלה בכל ישראל ובכל אחד מישראל, ומזכה אותנו בתשובה שלמה ומאירה. 'אור עולם באוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי'.

שבת שלום