מרידתו של נמרוד – לפרשת נח

"וכוש ילד את נמרוד הוא החל להיות גיבור בארץ. הוא היה גיבור ציד לפני ד' על כן יאמר כנמרוד גיבור ציד לפני ד' ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח ואת רסן… – וכוש הוליד את נמרוד הוא החל להיות מתגבר בחטאו ולמרוד לפני ד' בארץ הוא היה גיבור בצידו בחטאו לפני ד' שהיה צד אנשים בלשונו ואמר להם התרחקו מדינו של שם ודבקו בדינו של נמרוד לכן יאמר מהיום שנברא העולם לא היה כנמרוד גבור בצידו ומורד לפני ד'… מהארץ ההיא יצא נמרוד ומלך באשור כי לא רצה להיות בעצת דור הפלגה ועזב ארבע ערים אלה, ונתן לו ד' בשל כך מקום ובנה ארבע ערים אחרות… (על פי תרגום יונתן והאותיות הנטויות על פי תרגום ירושלמי בפרשתנו).

מדרגות ברשעה. מיום בריאת העולם לא היה כנמרוד גבור בצידו. ציד זה אינו רק הפרת הציווי האלוקי של 'לעבדה ולשמרה', ואינו רק ראיית עליונות אנושית העומדת בעזרת כוחה ועורמתה מעל בעלי החיים. אף שהותר בשר לבני נח, לא היתה הכוונה האלוקית לצוד אותם. הציד הינו השמת האדם כבעל הזכויות הבלעדי בעולם, והעצמת תחכומו וכוחו הגופני של האדם באופן שאין האדם הנשמה וה'נפש החיה' של המציאות, אלא נמצא בראש סולם היררכי  דמיוני של שרידות. הניכור שיצר נמרוד בין האדם לבין כל המציאות הסובבת אותו, ניכור שחקק בעולם יצר מלחמתיות, ראיית השרידות ומלחמת הקיום כ'סיפור האמיתי' של האדם, מאיר את חטאי האנושיות באופן אחר. אין כאן טעויות תיאולוגיות או נפילה בתאוות, כי אם יצירת כיוון אחר לאנושיות. העמדת אנושיות שמרכזה אפילו לא חטא של 'והייתם כאלקים' אלא שינוי כל הסדר האנושי, ולכן נמרוד היה צד בלשונו את באי העולם ואומר להם התרחקו מדינו של שם. גם סידור חיי החברה ברוחו של שם נבע מדרישת ד'. אך נמרוד העמיד במרכז חיים אנושיים אחרים, כאלה שאין להם עניין בדעת אלוקים, כאלה שמעמידים את הקיום עצמו כמהות האנושית.

ועם כל זה, כשראה נמרוד את עצת דור הפלגה החליט לפרוש, לוותר על ראשית ממלכתו, לוותר על הצמיחה התרבותית אותה החל להנחיל. יצא, ללא שום ידיעה מה יהיה ולאן הוא הולך. על פי רש"י אשור הוא זה שיצא ונמרוד נשאר בבבל והיה שותף לדור הפלגה. נמרוד הוא שניסה לשרוף את אברהם בכבשן האש. גם יונתן בן עוזיאל מזכיר את ההשלכה לכבשן האש על ידי נמרוד, ואכן לפי פירושו אין 'אור כשדים' שם של מקום אלא כבשן האש עצמו, שממנו ניצל אברהם אבינו ומכוחו נשרף הרן.

'מן הארץ ההיא יצא אשור' מתפרש על ידי יונתן בן עוזיאל כ'יצא –נמרוד אל – אשור'. דור הפלגה שנשאר בבבל,  המשיך את הנמרודיות לשלב נוסף – לעמידה אל מול הקב"ה ולרצון לעשות מלחמה עימו. החטא הנמרודי הוביל לראיה חדשה של העולם כולו נוכח פני ד'. אך עם כל נפילתו וניכורו של נמרוד, עם כל שינויי התודעה והתרבות, מבנה החיים והמשפט, עדיין נותר אצלו העניין האלוקי טהור. כל נפילות העולם לא השתוו לדור הפלגה, אין אצלם טעות בהבנת האלוקות כפי הטעות של דור אנוש- 'אז הוחל לקרא בשם ד' – מימיו החלו לטעות ועשו להם אלילים ומכנים לאליליהם בשם ד' " (ע"פ יונתן בן עוזיאל בראשית); אין כאן רצון להתדמות למלאכים כבחטא אדם הראשון- אדם הראשון נכשל באמון באנושיות, המסוגלת מתוכה עצמה לעבוד את ד', ולכן רצה להתנשא ולהיות מלאך 'והייתם כאלוהים – כמלאכים גדולים' (ע"פ יונתן שם); דור הפלגה כבר חושב שיכול הוא לא רק לטעות, לא רק להתעלם, לא רק לבנות אנושיות אחרת, אלא להעמיד אותה מול האלוקים. המלחמתיות שאיפיינה את תרבות נמרוד, המעמידה את מלחמת הקיום בראש, הפכה להיות עבודה זרה 'נבנה לנו עיר ומגדל שראשו יגיע עד רום השמים ונעבוד אותו בהשתחוויה לראשו ונשים חרב בידו ויהא עושה מלחמה למולו סדרי מלחמה לפני, עד שלא נתפזר מעל פני הארץ', כך תרגם והסביר יונתן את החטא. מוכן נמרוד להתעלם ממציאות הבורא, מוכן הוא לבנות תרבות חדשה המעמידה את האנושיות כנקודה בלעדית של המציאות, מוכן נמרוד לייסד תרבות של ציידים, ציידי חיות וציידי תרבות, מוכן אף להעמיד תרבות שלמה המנוכרת לבורא, אבל להעמיד תרבות כזו כמנסה חלילה להחליף את בורא עולם, כמנסה להפוך את העולם למחויב המציאות, ואת האדם במרכזו, עם זה לא יכול היה נמרוד להשלים.

ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. הליכתו זו של נמרוד לאשור, אל הלא נודע, מחמת חוסר השלמה עם אנשי  דור הפלגה, זיכתה אותו בהקמת ממלכה. ממלכה זו תצמיח מחדש את מלכות בבל כפי קבלת חז"ל, והיא אף מסוגלת לחזור בתשובה, וכששומע מלכה כי 'עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת' הוא מחזיר את כל עמו בתשובה. סגנון חזרה בתשובה שאמנם מתאים לאופי של מלחמת קיום, אבל עדיין חזרה בתשובה.

עם ישראל בנוי על תשובה אחרת, תשובה איטית ומודרגת, תשובה המעמידה את המרכז בדעת אלוקים וחותרת למלא את כל החיים כולם בדעת זו. מול עמדה אברהמית זו התקומם נמרוד והשליך אותו לכבשן האש. לבני תרבותו של נמרוד קל לחזור בתשובה, תמיד נותר בהווייתם פתח לתשובה. ואנו, כבר כשמתחילה  שנה חדשה, מתחילים כבר בפרשה זו להעלות את זכרונו של נח ש'באהבה זכרת', ולהתכונן לתשובה שלמה חובקת עולם, תשובה המעמידה מול עיניה תמיד את ראש השנה, ששפתינו עדיין מרחשות את תפילתה, ויותר מכך את התשובה המביאה לגאולה שלמה ולבניית תרבות וחיים מלאי דעת אלוקים.

שבת שלום

 

השארת תגובה