אשריכם ישראל – ליום כיפור
"אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר 'מקוה ישראל ד' ' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל" (יומא פה:)
בראש השנה מתחלקות נשמותיהם של ישראל לבנים ועבדים – 'אם כבנים אם כעבדים, אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטינו איום קדוש'. העבדים שרויים בעולם בו יש חושך, בו יש הסתר פנים, בו יש מרחק בין ההכרה והחיים שלנו לבין הנוכחות האלוקית. במצב כזה אנו נושאים באהבה את עול העבדות היוצרת מצב של זיהוי עמוק בין העבד לרבו – 'מה שקנה עבד קנה רבו'. קבלת העבדות מתגברת על המרחק, על חוסר התפיסה שלנו את ההנהגה האלוקית עד שאנו הופכים להיות חלק מהנהגה הזו המתעלה על כל תפיסותינו המוגבלות. כשאנו מצליחים להעלות את ערך החיים שלנו אנו מצליחים לנסות ולהיות קשורים למדרגתו של העבד הנאמן 'ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו'. עבדות זו של משה נובעת מהפער המהותי בין העולם לבין 'עילום שמך', אך קשר זה אל הנסתר הגדול אע"פ שאינו בנוי על השגה, מרומם את החיים, מרומם את המציאות כולה למפגש חי עם הגודל, המשמח ומרים את החיים כולם להיות נובעים ומביעים את עומק הקשר הסמוי מעין ההשגה. 'אם כעבדים עינינו לך תלויות' בוודאות עליונה שתוציאנו מאפילה לאורה 'ותוציא כאור משפטינו'.
אך יש צדיקים גמורים המגלים בחייהם את 'בנים אתם לד' אלוקיכם', הם ממשיכים את הרחמים העליונים לתוך הצדק המוגבל. 'רחמנו כרחם אב על בנים'. נשמותיהם המביעות את האצילות העליונה ואת הקרבה הגדולה, הופכות את החיים להיות בעצמותם גילוי של חפץ ד', וחפץ זה אינו מופיעה דרכם אלא על ידם, על ידי בחירתם הטובה ומעשיהם.
ביום הכיפורים כולנו מתעלים להיות במדרגת הבנים – 'מי מטהר אתכם אביכם שבשמים'. כי ביום זה נמשךאור עליון המופיע בבית המקדש שהוא 'מרום מראשון'. עוד לפני היות ראשון נמשך אור עליון המגלה את עומק הדבקות שלנו ב'אתה הוא עד שלא נברא העולם' וממילא גם ב'אתה הוא משנברא העולם'. משם נמשכת השמחה והסליחה. מסירות נפשו של רבי עקיבא שכל ימיו היה מאחד את כל כל החיים כולם להיות גילוי של האהבה הגדולה, של התביעה לגאולה שלמה בה יתגלה כי 'ד' אחד', מביטה בעין טובה על כל אחד ואחת מישראל ביום הזה, והוא מגלה לנו כי תנועת התשובה אינה נעלמת גם כשבית המקדש חרב בעוונינו. אנו מיטהרים ביום הזה 'לפני ד' תטהרו', מטיבים את המעשים, חוזרים בתשובה. בא רבי עקיבא ומרים את עינינו להביט 'לפני מי אתם מיטהרים'. אין התשובה רק תיקון המעשים ותיקון המחשבה, אין התשובה רק עילוי הרצון והפנייתו לטוב. התשובה היא 'לפני ד' '. התשובה אינה רק מכשירה אותנו לעמוד לפני ד' אלא היא השפה והגילוי של עמידתנו לפני ד'. 'לפני מי אתם מיטהרים' מלמדנו רבי עקיבא, עצם התשובה היא גילוי של מציאות הדבקות שלנו בד', דבקות המתעלה עד לפני ולפנים.
ידיעה זו לא רק שהיא מרימה את ערך התשובה והוידוי שלנו, אלא מובילה אותנו לידיעה נוספת – 'מי מטהר אתכם'. הקב"ה מטהר אותנו. אחרי שהכהנים והעם היו כורעים ומשתחווים כשהיו שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול, היה הכהן אומר להם 'תטהרו'. הכריעה וההשתחוויה אינה רק מחמת היראה הגדולה הבאה משמיעת השם המפורש הפועל כל כך הרבה טובה בעולם. הכהן הגדול עצמו אינו אומר את השם אלא השם יוצא מפיו. כל כולו ענווה, כל כולו הופך להיות גילוי של השם המפורש החל על העולם. הכריעה שלנו היא ההכשרה לקבל את ברכת ד' העליונה המטהרת אותנו, זו תנועת ההיפתחות, היציאה ממסגרי הנפש המצומצמת בעצמה. והקב"ה מטהר אותנו 'תטהרו'. תנועת התשובה הפרטית שלנו היא חלק מתנועה עליונה של רוח הטהרה המתוקה השורה בעולם.
ותשובה כפולה זו, אותה תשובה שאנו פועלים בה, בוידוי, בתיקון, בדמע, בחרטה, והתשובה העליונה הבאה מצד מעלה, המטהרת, המשמחת, המגלה כי בנים אנו לד' אלוקינו, כולנו כאחד, מתוך חרות עמוקה המתגלה בקבלת הלוחות השניות ביום זה, מובילה אותנו לידיעה שלישית – 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם'. הגאולה מגלה לנו כי 'לא ידח ממנו נידח', כי 'עמך כולם צדיקים', כי כולנו עומדים כאן היום מלאי חיים, 'חיים כולכם היום'. אותה תשובה פרטית שלנו הופכת להיות גילוי של גאולה, וכשם שביום כיפור של היובל יצאו כל העבדים לחרות, כך אנו נגאלים בכל שנה ושנה. בכל שנה מתווסף תיקון, מתגלה עוד ועוד הגאולה, וזריקת המים הטהורים עלינו מגלה עוד יותר את יכולתנו לתקן, לשוב, להיטהר, להקשיב לברכת הטהרה העליונה שאבינו שבשמים מטהר אותנו. וככל שהקשבה זו מתחזקת, מעלה אותנו רבי עקיבא לידיעה הרביעית 'מקוה ישראל ד' – מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל'. כשהקב"ה זורק עלינו מים טהורים, 'וטהרתם', מציאות הטהרה תובעת מאיתנו להיטהר. אך 'מקוה ישראל ד' ', ההתכללות באלוקות, הקב"ה האוסף אותנו אליו עד שלא נותר שיור מבחוץ, אסיפה עליונה המתגלה בעיקר בעת החתימה, בריכוז הטוב באופן שכל חסרון, רוע וטומאה לא יוכל להתקרב אלינו, היא מעלה אותנו מכל הטומאה, לטהרה העליונה ולתקוה הגדולה של גילוי כיסא הכבוד "כיסא כבוד מרום מראשון מקדשינו מקוה ישראל ד'…" תקוות בניין המקדש, המשכת הקווים העליונים הנמשכים עוד לפני הראשון 'מרום מראשון' מטהרת ומגלה סליחה עליונה ממקורה, ואנו כולנו חיים ונחתמים לטובה ולברכה.
שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.