מעגלי תשובה – לפרשת שמות

"… אמר לפניו תן לי אות. אמר לו 'השלך מטך ארצה'. ולמה הראה הקב"ה למשה בנחש? אלא מה נחש ממית ונושך לבני אדם כך היה פרעה ועמו נושכים וממיתים לבני ישראל, וחוזר ונעשה כעץ יבש – כך היה פרעה ועמו כעץ יבש. ולמה הראה לו בדבר טמא? אלא מה המצורע הזה טמא ומטמא את ישראל וחוזר ונטהר כך יטהרו ישראל מטומאת מצרים. ולמה הראה לו האש מתוך הסנה אלא האש אלו ישראל שנמשלו כאש שנאמר 'והיה בית יעקב אש', הסנה אלו אומות העולם שנמשלו כקוצים, ולא עובדי כוכבים ומזלות מכבים את שלהבת של ישראל שהן דברי תורה, ולא אישן של ישראל אוכלת את העובדי כוכבים ומזלות, לעתיד לבא אישן של ישראל אוכלת את כל העובדי כוכבים ומזלות שנאמר 'והיו עמים משרפות שיד קוצים כסחים'…" (ילקוט שמעוני שמות)

משה רבנו עומד אל מול הר סיני ונחשף לעומק מהלך הגאולה והתשובה של עם ישראל במצרים. אמנם כן, פרעה ועמו נושכים כנחש, אמנם ממיתים הם לבני ישראל, אך חוזר הוא הנחש ונעשה כעץ יבש. שורש הירידה למצרים היא תיקון חטא אדם הראשון, והנה כאן מופיע הנחש לא כמפתה אלא כמגלה את אופיו האמתי, את היותו ממית ונושך. עם ישראל משתעבד למצרים ומגלה שהמצב עדיין אינו שלם, אפשר לטעות ולחשוב שהנה מצרים מנצחים את ישראל באופן המהותי, גם אנחנו נתונים לשליטת המוות, גם אצלנו יש פער בין חיי הנשמה הפנימיים לבין הגוף. הנחש מחליש את האמון שלנו בחיים, באחיזה המוחלטת שלנו בטוב, ביכולת להופיע חיים שלמים של 'בהוציאך את העם תעבדון את האלוקים על ההר הזה'. ערב היציאה מהשעבוד עדיין לא ניכר הבדל בין ישראל לגויים, ולכן מקטרגים המלאכים 'מה נשתנו אלו מאלו, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה'. הסימן אותו מקבל משה, הוא סימן המורה לו לאן עליו לכוון את המבט. טומאת הנחש מתכלה, טומאת הנחש מתגלה. אותה ירידה לעולם מלא תאווה 'כי טוב העץ למאכל ותאווה לעיניים', מחליש אצל האדם את האמון בחיים, יוצר מצב בו יש פער בין ההוויה הקיומית שלו, תחושותיו, הכרתו, דמיונותיו, לבין עצם המציאות שלו. והנה בא פרעה, ובז לאמירה כי ישנה מציאות חבויה המתעלה מעל כל ההכרות הגלויות ומערכת החיים הגלויה. וממילא מגביר הוא את המוות בעולם, את חוסר ממשותה ומשמעותה של היות הנשמה בגוף. אך מאבק זה מגלה כי אצל פרעה באמת כבר פסקו החיים, כעץ יבש הוא, אין בו את יכולת ההתקדמות, ההתפתחות, התנועה, הגידול – החיים האמתיים.

חוזר האות השני ומגלה כי כל המגע של פרעה הוא רק בצד החיצוני, טומאה הנעלמת מאיתנו. אמנם המצורע הוא טמא ומטמא, אמנם בראות עיני בשר יש כאן טומאה נוראה, אך זהו שלב של פליטת הרע. המאבק עם פרעה גורם לבירור של הטוב מהרע, מתברר לחלוטין חוסר החיים שברשעה, והוא מתגלה כעץ יבש, ומתגלה תומתן של ישראל מבעד לטומאתן. פרעה משעבד אותנו כי טרם ניטהרנו, השעבוד מכריח אותנו לחשוף טוב פנימי הגורם לטומאה להיפלט החוצה. טומאת הצרעת היא ריכוז של הטומאה המתפשטת בגוף ובנפש והוצאתה החוצה. בשלב הפליטה מתגלה טומאה יותר גדולה לכאורה, אבל זוהי ירידה לצורך עליה, הפנים מיטהר, ולבסוף מטהר את המצורע עצמו.

וכאן אנו מגיעים למעגל הפנימי – ישראל ותורה. 'הלא כה דברי כאש' 'והיה בית יעקב אש'. האש פועלת וחותרת כל הזמן לשנות ולהניע את המציאות. כל אותה מחשבה של פרעה למגר את ישראל נובעת ממה שאין הוא מסוגל לחדור פנימה אל האש הגדולה. כל אותה חזות של טומאת צרעת המתגלה בנו באה כתוצאה מחוסר ההקשבה הפנימי שלנו אל האש המפעמת בנו, אבל אש נשמה זו מתפרצת בתפילה "ויאנחו בני ישראל ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוקים", אש נשמה זו מתפרצת באמירתנו 'נעשה ונשמע' והיא נמצאת כבר עכשיו בתוך עומק טומאת מצרים. 'בהוציאך את העם תעבדון את האלוקים על ההר הזה' היא ודאות שאינה נובעת רק מראיית העתיד, אלא מחדירה לעומק המהות של ישראל. כל שעבוד מצרים וכל ייסורי העתיד, 'אהיה עימם בשעבוד זה ואהיה עימם בשעבוד אחר', היא גילוי של אותה אש המחפשת נתיבות להודיע שיש טוב מוחלט בעולם, שיש חיים ללא מוות, שישנה גאולת עולם. מצרים היא השלב הראשון המעביר את מרכז הכובד אל לבת האש הפנימית שלנו. גם אם איננו מצליחים, כבר בשלב היציאה ממצרים להגיע לאותה מדרגה עליונה עתידית, האוכלת את כל העבודות הזרות והקטנות שבעולם, הרי שנוצר מצב בו ברור סדר הדברים.

חז"ל מסבירים את הסנה שאיננו אוכל לבסוף, אך בתורה הוא מופיע ראשון, זהו המראה אותו רואה משה שבגללו סר הוא אל ההר. כדי לתת אמון בכך שהרשעה תהפוך לעץ יבש, כדי לתת אמון בכך שהטומאה בנו היא חיצונית, צריך להתחיל מהאש שבתוך הסנה, אך כדי להבין ולפענח את עומק משמעותה של האש, אנו מתחילים ומטפסים מהחוץ אל הפנים, במעגלי תשובה, מהמעגל המצרי אל הצרעת הפנימית ומשם אל הסנה שאיננו אוכל. ברצון, בפנים, אנו מתחילים באמון עמוק באש, המתפענחת לאט מכח עמל התורה. זהו יסוד התשובה בימי השובבי"ם, החזרת האמון באש הפנימית המעלה את כל החסרונות הנראים לכאורה מבחוץ.

 

 

השארת תגובה