" 'ויהי מקץ שנתיים ימים'. 'קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר' וגו'. זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה. מה טעם? 'קץ שם לחשך', כל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, נעקר יצר הרע מן העולם אורה ושמחה בעולם, עבר אופל וצלמות מן העולם. דבר אחר: 'קץ שם לחשך' זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורין כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום" (ילקוט שמעוני מקץ)

גם ליום יש קץ, אבל קץ זה גלוי הוא, אדם רואה בכל שעה משעות היום מתי יתכלה היום. לא כך הוא הלילה, קיצו של הלילה עומד למעלה מתפיסת האדם, התנועות החרישיות הממשיכות בלילה, תנועת כדור הארץ סביב השמש, אינה גלויה לעיני האדם. את הקץ לחושך שם הקב"ה בעצמו. לנו הדבר נראה כפתאומי, לכאורה כשרירותי, לתפיסה הגלויה שלנו אין מגע עם התנועות החרישיות של המציאות. כשאנו בתוך החושך, כשאיוב נתון בתוך עומק ייסוריו, בתוך עומק העומקים של החושך הוא מתנשא ואומר 'קץ שם לחושך', אך ידיעה זו אינה מנחמת בהכרח, אדרבה היא עלולה להחליש. הנה יוסף הצדיק נתון בבית הסוהר בגזירה אלוקית, ואין הוא יכול לצאת ממנו לפני הקץ, 'זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורים'. לכן לא מועילה פנייתו לשר המשקים לזכור אותו, ולכן החלום של פרעה ממתין להתגלותו שנתיים ימים.

כשאדם מצוי בחושך הוא חווה את ההווה בלבד, אבל ידיעת היות קץ לחושך יוצרת בתוכו שתי תנועות. התנועה האחת היא אמונה גדולה "אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו, כי הוא ד' אלוקינו ואין זולתו', האמונה מקשרת אותנו אל הקץ ואל התקופה שתבוא אחריה, היא בונה בנו יחס עמוק לעתיד והופכת את העתיד למרכיב המהותי של חיינו. מתוך אמונה אנו מתבוננים על המציאות ומתמלאים סבלנות. התנועה השניה היא חוויית החושך כמשהו מוחלט, כמשהו שאין לו גבול, כחיוניות שמצד עצמה אין לה מעצור. כדי להפסיק אותה צריכה להופיע יד ד' כנקודת היקף עמוקה, שאינה מגבילה את החושך אלא יוצרת כח מתנגד שהופכי לחושך – 'ויהי אור'. זהו ניסיון גדול, ניסיון המוציא אל הפועל הקשבה עמוקה לחפץ ד'. ניסיון זה הוא רק השלב הראשון, הוא המוציא לפועל אמונה וסבלנות.

אך ניתן גם להחיש את הקץ. הדיכוטומיה שבין חושך לאור שורשה ביצר הרע, היצר הרע הוא המקור לשליטת החושך. היות יצר הרע בעולם יוצר מצב בו יש מקום להעלם אורו של השי"ת חלילה. היכולת להאיר את החושך עצמו, 'גם כי אשב בחושך ד' אור לי', היא היכולת להתרומם ולא רק להיות קשור לעתיד באמונה גדולה מלאת סבלנות, אלא לבנות את כל קומת החיים, מהחל עד כלה בעומק גדול של חיי טוב מוחלט. כל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, נעקר יצר הרע מן העולם אורה ושמחה בעולם. יצרו של האדם מנכיח הווה ללא עתיד, הוא עצמו יוצר את החושך, את התפיסה המתעקשת לומר כי אין יכולת התקדמות ושינוי, כי אין יכולת לצאת מן המצר, אין יכולת לחבוש להתיר את עצמו מבית האסורים. כשנעקר יצר הרע, מופיע ממילא האור, ו'קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות'. יוסף הצדיק יושב עשר שנים בבית האסורים, משוכנע הוא, שהוא מבין מדוע הוא מתייסר כל כך. עשר שנים כנגד כל אח מאחיו, כנגד כל אלומה המשתחווה לו, אך רק אחרי שהוא נפגש עם שר המשקים, מתברר לו כי כאן החלה גלות מצרים, 'גפן ממצרים תסיע', כי ירידתו לבור היא ירידת ישראל כולה, וגם במעשיו יש סימן לבנים. שנתיים של הקשבה פנימית לחפץ ד', שנתיים של התגדלות האמונה, הסבלנות והבטחון, מולידים את היכולת לשאוף לביעור הרע באופן מוחלט. אך עדיין לא הגיע השעה בה יצר הרע נעקר מן העולם. יוסף בונה את השלב הראשון, את האמונה ואת ההבנה העמוקה שבחושך עצמו טמונים מהלכים אלוקיים עמוקים.

'וחושך – זו מלכות יוון'. כשיוון מגיעה לעולם, משתלטת תרבות שלמה המתיימרת לתת הסבר מלא לכל המציאות, הסבר של חוקיות המציאות, הסבר הממלא את העולם כולו בהכרחים שאינם מותירים כביכול מקום לרצון ד' להתגלות. עולם יציב זה, אין לו גבול מצד תפיסת האדם. באים החשמונאים ונלחמים, שמים הם בעצמם את הקץ לחושך ויונקים את כוחם מעקירת יצר הרע, מהאורה והשמחה שבעולם. את נרות חנוכה אנו מדליקים בחושך, והופכים את החושך עצמו לאור. אמנם זו רק הבהקה מאור העתיד, זו רק הבהקה של אורה ושמחה, אבל היא נקבעה כל כך עמוק בנשמתנו, שאף אם כבתה המנורה 'אין זקוק לה', אין צריך לשוב ולהדליקה. כי האור הפנימי הזה קיים כל כך, נשמתנו כבר מוכשרת לעקירת יצר הרע מן העולם, עד שכל ההיסטוריה שאחרי חנוכה היא רק פירוש וגילוי של מדרגת החיים שכבר נבנתה בנו בחנוכה.

כמו שכל החיים של אחרי הנישואין הם פירוש וגילוי של מה שהופיע באותו רגע של 'יום חתונתו', כך ויותר מכך בעת חנוכת המקדש מחדש, 'יום שמחת ליבו'. אור מוחלט זה מופיע כנגד המוחלטות של החושך, שאינו      נותן מקום לכאורה לגלות גישה אחרת. אור זה הופיע מתוך מסירות עליונה של 'כהניך הקדושים', של הקדושה הגדולה המתפשטת על כל החיים ומוצאת בהם אור ושמחה.

שבת שלום וחנוכה שמח!

 

 

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן