" 'וישמע ראובן ויצילהו מידם' … לימדתך תורה דרך ארץ שכשאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח, שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו 'וישמע ראובן ויצילהו מידם' בכתפיו היה טוענו ומוליכו אצל אביו; אילו היה אהרן יודע שהקב"ה כותב עליו 'וגם הנה הוא יוצא לקראתך' בתופים ומחולות היה יוצא לקראתו; אילו היה בועז יודע שכותב עליו 'ויצבט לה קלי', עגלות פטומות היה מביא ומאכילה. לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבין אותה, ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותה? אליהו ומשיח והקב"ה חותם, הדא הוא דכתיב 'אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע וכתב ספר זכרון לפניו ליראי ד' ולחושבי שמו' " (ילקוט שמעוני וישב קמא')

פעמים רבות אנו עושים מעשים טובים, אך איננו מבינים את משמעותם, את גודלם, רוחבם ועומקם. ישנם מעשים קטנים שהינם שלב בגאולת ישראל. כשאדם נמצא בתוך הסיטואציה אין הוא מבין את המכלול, אין הוא נפגש עם הגודל של המצווה, ולכן אין הוא עושה אותה בשמחה. אהרן שמח לקראת משה, "וראך ושמח בליבו", אך אין הוא יודע עד היכן הדברים מגיעים, עד כמה מעשה זה הוא שלב מהותי בגאולת מצרים עד כדי כך שמעשה זה יהיה כתוב בתורה. כשמעשה נחקק בתורה הרי הוא מקבל את משמעות הנצח שלו. בועז נותן לרות אוכל, אך אינו מבין עדיין עד כמה רות היא אימה של מלכות, אילו היה יודע עגלים פטומות היה מביא לה.

ראובן עומד במצב קשה יותר, אין לו בהירות, לא רק באשר לאיך לעשות, אלא גם מה לעשות. לאהרן ברור שהוא יוצא לקראת משה, לבועז ברור שהוא מספק אוכל לרות ולנעמי, אך ראובן עומד במצר, בין ודאותו הפנימית של 'וישמע ראובן ויצילהו מידם', לבין תביעת האחים המשוכנעים בצדקת דרכם. מהלכי הגאולה מסובכים הם, "שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו ויהודה ירד ליקח לו אישה והקב"ה מביא אורו של משיח". אורו של משיח מתגלה מבעד לכל מחשבות ומעשי בני יעקב, וראובן החש בכל אלו, צריך לכוון בבהירות גדולה את עצמו אל חפץ ד'. לבסוף בוחר הוא בדרך האמצע, מוסר הוא את יוסף להשגחתו של הקב"ה ומציע להשליכו אל הבור. אין הוא מסוגל להכריע מכח ודאותו הפנימית לעשות מעשה מוחלט, אנושי – אלוקי ולהרכיבו על כתפיו לאביו. חסרה לו השמחה כי חסרה לו הבהירות המוחלטת.

הבהירות נקנית לאדם יותר ככל שהוא חודר אל עומק העומקים של החיים, אין הוא נפעל מהם, רק פועל עליהם. החשמונאים הכריעו לצאת למלחמה מול היוונים, לא כפי מה שנראה במבט הפשוט כתוצאה מהכרח חיצוני כופה. אמנם הם ברחו למדבריות, עסקו בתורה, לחמו במתייוונים ומלו את בניהם, אך רק טרם פטירתו של מתתיהו הוא מבין שהגיע השלב הפנימי לפעול את הגאולה, שלב שאינו נובע משום גורם חיצוני אלא מהתקדמות החיים הפנימיים. רק אז מצווה הוא את בניו לצאת למלחמה יזומה מול היוונים. לכן מופיעה ומתגלה בחנוכה צורת נס מיוחדת, לא נס הבא מהכרח לצמצם את הפער בין התנהלות החיים לחפץ ד', לא נס הבא לגשר על המרחק שבין חפץ ד' לגאול את עמו לעומת המצב הגלוי בו ישראל עומדים, פניהם אל ים סוף ומאחוריהם המצרים, אלא נס שאינו נצרך, נס הפועל על המציאות ואינו נפעל ממנה. כשהגיעו החשמונאים לבית המקדש ולא מצאו שמן טהור, יכלו לדחות במספר ימים את חנוכת המקדש, כשם שדחו אותו במספר חודשים בעת בנין המשכן ובית המקדש הראשון. אך החשמונאים יודעים שעכשיו הם בונים את המציאות ולא מגיבים אליה, ולכן חונכים את המקדש ברגע שהם מגיעים לשם, בלא שום התחשבות בגורם חיצוני כזה או אחר. כך בהתאמה מופיע נס השמן הטהור ממרומים, למרות שטומאה הותרה בציבור, לא כדי לפתור בעיה אלא לגלות את בהירות וודאות הנשמה המתחדשת.

חנוכה, יש בו מעין הגאולה העתידה, יש בו בהירות גדולה, ודאות גדולה המתגברת על כל הספקות, בהירות המאפשרת לחשמונאים לצאת למלחמה ולפעול במציאות, לחנוך את בית המקדש, ולקבל מתוך כך חותם אלוקי בדמות פך השמן שדלק שמונה ימים. כשאנו מתחילים את תורה שבעל פה אנו מקבלים את הודאות מהכהנים. "מאימתי קורין את שמע בערבית", מתחילה המשנה הראשונה בש"ס, מתי הוא הזמן הראשוני המכשיר את החיים לקבל עול מלכות שמים שלמה? "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן". חז"ל מדריכים אותנו לא להסתכל על המציאות הטבעית, על צאת הכוכבים, אלא לחדור אל התוכן הפנימי שלה, על הכהנים המיטהרים מטומאתם ומתכנסים אל היכלם הפנימי, לאכול בתרומה האסורה לזר, לשאוב ממעיינם הפנימי ומתוכו לעבוד את ד' בהתפשטות אל כל המרחבים.

וכך בגאולה אחרונה, מעשים גדולים נכתבים על ידי משיח ואליהו, מעשים שמשמעותם הארת תנועה של דחיפה עליונה של גאולה המופיעה מתוך אחדות גדולה של השבת לב בנים על אבות ולב אבות על בנים, וחותם הגאולה הוא על ידי הקב"ה בעצמו. אף מעשים הנראים פעוטים כל כך כשיחה בין שני אנשים יראי שמים מקבלת היא תוכן עמוק של שלב בגאולה, שלכן התביעה כלפינו היא לעשות את כל מעשינו בשמחה גדולה, מתוך הבנת האחריות הנובעת מגודל השעה.

שבת שלום וחנוכה שמח.