"…ולפי שהלך משה לפתחו של דתן ואבירם, זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנם, שלושה בני קרח ואון בן פלת. ומה זכות היה בידן של בני קרח שינצלו? שבשעה שהיו יושבין אצל קרח אביהן, רואין את משה וכובשין את פניהן בקרקע. אמרו: אם נעמוד מפני משה רבינו נוהגין בזיון באבא וכבר נצטווינו על כיבוד אב ואם, ואם לא נעמוד כבר כתיב 'מפני שיבה תקום', מוטב שנעמוד מפני משה רבינו אע"פ שאנו נוהגין בזיון באבינו, באותה שעה הרחישו את ליבם בתשובה…" (ילקוט שמעוני שלח)

מה יש בהליכתו של משה המזכה אותו להציל ארבעה צדיקים? מהמשך המדרש נראה שלא הועיל מעשהו של משה זה ללא זכותם של בני קרח, והנה זכותם היתה במה שעמדו מפני משה והרהרו בתשובה, ומדוע תשובתם אינה מועילה, מדוע הם נזקקים לזכותו של משה על גבי זכותם בכדי להינצל? ולאון בן פלת אין לכאורה זכות, ומדוע הוא ניצל?

עצם המגע עם מחלוקת הוא נורא. אש המחלוקת פוגעת בכל מי שתופס צד במחלוקת. אותה שכינה השרויה בתוכנו כשאנחנו עם אחד, הופכת להיות אש אם לא זכינו. מום המחלוקת הוא הרבה מעבר לשאלות כמו 'מי התחיל' 'מי אשם' 'האם היתה סיבה טובה למחלוקת' 'האם יש צדק בצד מסוים'. המחלוקת פוגעת בנקודה השורשית יותר העומדת מעבר לחילוקי הדעות, אותו מרחב ממנו מתגלה עושר ריבוי הדעות וגווניהן השונים כגילוי של אמת אלוקית חובקת כל. ברגע שנוצרת מחלוקת אז הדעה והאדם האוחז בה הופכים להיות זרים ומנותקים. ככל שמתעצמת המחלוקת נחשף העדר מקור נביעה פנימי לאדם כזה עד שהוא מתייבש ונופל כמוץ אשר תדפנו רוח.

יותר מכך במחלוקת קרח שקשה כל כך היתה עד שאפילו תינוקות מתו בעטיה של מחלוקת. רבינו בחיי מלמדנו שאי אפשר להבין פרשה זו כפשוטה, שהלא מה תינוקות חטאו, עד שגם הם מתו בעטיה? גנות המחלוקת גדולה ככל שתהיה, עדיין אינה יוצרת מצב בו תינוקות לוקחים צד במחלוקת, 'וד' הצדיק לא יעשה עולה. ואמנם אם בקשנו להלום פרשה ז בדרך הפשט יקשה עלינו כל זאת, אבל אי אפשר להולמה כי אם בדרך הקבלה הנאמנה'. רבינו בחיי אומר שבדור של יוצאי מצרים חזרו נשמות דור הפלגה ודור אנשי סדום בכדי להיתקן. המציאות של עם אחד המקבל תורה מאפשרת ליצור תיקון להכל מתוך האחדות המופלאה המגלה את שם שמים בכל הגוונים. נשמות אלה התגלגלו בקרח, עדתו ומשפחותיהם. כשאותו יצר מחלוקת שב ופרץ התברר כי עדיין לא הגיעה עת התיקון. כל מחלוקת קשה לתקן, על אחת כמה וכמה מחלוקת על משה רבינו, ויותר מכך מחלוקת הבאה מצד נשמות שכשהן מופיעות בעולם הן מופיעות מתוך יצר של מחלוקת.

אך משה רבינו לא מחזיק במחלוקת. הוא הולך לפתח אוהלם של דתן ואבירם כדי לרצותם, כי הוא מאמין בהם גם במקום שהם לא מאמינים בעצמם. משה רבינו משמר את מרחב החיים המגלה את האמת שבכל תביעה, גם בתביעה של 'כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד' ', גם כזו שאינה מסוגלת כרגע לצאת אל הפועל, ואם תצא אל הפועל בלא זיכוך הרי שרק היפך קדושה והשראת שכינה תתגלה. זכותו של משה מתגלה במה שאין הוא צד במחלוקת, ולא רק שאין הוא צד אלא ממשיך כל הזמן לכלול את כולם בתורתו. מתוך תודעה זו הוא הולך ומנסה לבטל את המחלוקת. אמנם קשה מאד לצאת ממחלוקת כשכבר חלילה נכנסים אליה, בפרט נשמות מעלמא דפירודא. תשובה רגילה אינה מועילה, הרהור תשובה אינו מועיל. הכבוד שחלקו בני קורח למשה בצירוף הרהור תשובתם הועיל לגלות בהם את אותו מרחב שמשה רבינו משמר במה שאינו נכנס למחלוקת. אבל און עצמו, לא רק שבזכות אשתו לא החזיק במחלוקת ופרש מייד אלא עסק בתשובה עליונה "און- שישב כל ימיו באנינות (באבילות מתוך תשובתו) בן פלת – שנעשו לו פלאות, בן ראובן – שראה והבין" (ילקוט שמעוני). און מבין שכדי לצאת ממחלוקת עליו לעשות מהפך של כל חייו, כל ימיו הוא עוסק בתשובה ומתוך קבלתו הנאמנה למדרגת תשובה מאהבה עליונה זו, הבאה ממה שראה והבין, זכה לפלאי הצלתו, זכה שזכותו של משה שימרה אצלו את היכולת להיחשף מחדש למרחב האחדות.

חז"ל אומרים כי לעתיד לבא יתקיים הפסוק 'מוריד שאול ויעל', המשיח מעלה את הכל גם את אלה המצויים בשאול, קרח וכל עדתו, מגלה את ניצוץ הטוב השרוי בהם, שהתגלה בתור יצר של פירוד ומחלוקת נוראה, ונשמות פירוד אלה שנפלו במחלוקת הנוראה ישובו ויתעלו, יגלו הם את מדרגת וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־ ד' כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־ ד' כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֹנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד:

שבת שלום

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן