קוממיות – לפרשת בחוקותי וליום ירושלים

" 'ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות' רבי שמעון אומר מאתים אמה, רבי יהודה אומר מאה אמה כאדם הראשון…" (ילקוט שמעוני בחוקותי)

מחלוקת זו מובאת בגמרא (בבא בתרא עה.) אך שם רבי מאיר אומר 'מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון רבי יהודה אומר מאה אמה כנגד ההיכל וכתליו'. קוממיות אינה רק קומה אחת אלא שתי קומות, וקומה זו של אדם הראשון של אחרי החטא הוכפלה בעת הברכה, ונהייתה למאתיים אמה לפי דעתו של רבי מאיר ורבי שמעון. לרבי יהודה כפי שמופיע בילקוט תהיה קומתנו מאה אמה, כלומר שנגיע לאותו שיא של אדם הראשון של אחר החטא, ולרבי יהודה בגמרא נגיע לזהות בינינו לבין תבנית ההיכל.

הברכות המובטחות לנו אם אך נלך בחוקות ד', יוצרות מצב פלאי של יצירת עמדת חיים המכילה את הבלתי ניתן להשגה, "והתהלכתי בתוככם" 'אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני, יכול לא תיראו ממני? תלמוד לומר והייתי לכם לאלקים' (רש"י). העמל הגדול של ההתהלכות שלנו בדרכי ד' יוצרת מצב שבו ישראל מגלים בחייהם הגלויים את חפץ ד', אבל גילוי זה נובע מחמת היראה הגדולה. האהבה הגדולה והקשר הגדול מתגלים מתוך תפיסת הגודל המתמיד, הבלתי נתפס במהותו, ואי תפיסה זו מתגלה ביראה עליונה.

בסיומן של הברכות מגלה הקב"ה, כי תכונה כפולה זו של אהבה ויראה הוטבעה בנו ביציאת מצרים בשבירת מוטות עולנו, ביצירת חופש גדול כל כך שאיננו משועבדים לשום דוגמה וקנה מידה עולמי, ובהולכה אותנו קוממיות. החופש הגדול מסוגל ליצור זהות והזדהות הנובעות מאהבה עליונה, ומדרגת הקוממיות מגלה את עמדת היראה העליונה. מהי קוממיות זו? עמל התורה מקלף מאיתנו את כל הסיגים שנדבקו בנו עד שאנו מגיעים לדרגתו הראשונית של אדם מיד אחרי החטא. אמנם איננו מסוגלים עדיין לגלות מדרגת חיים ללא מוות, אך עומדים אנו בנקודת השיא של האדם. שיא זה מתגלה גם בזהות שבינינו לבין בית המקדש. בית המקדש כולו חיים, כולו פורץ את גדרי המציאות הפשוטה, ממלא הוא בנס את המציאות, ונס זה הוא המסוגל לכפר על עוונותיהם של ישראל. בית המקדש הוא גילוי של קומתנו העצמית, קומה המסוגלת להביע את תוכן ההשתחררות מקנה המידה המוגבל של העולם, התוכן הזה הוא העמידה נוכח פני ד' מתוך יראה עליונה.

אמנם רבי שמעון בילקוט ורבי מאיר בגמרא אומרים 'מאתים אמה'. אין התורה רק משיבה אותנו למצב הראשוני של אחרי החטא אלא מביעה מדרגה כפולה. אותה היכולת הבחירית של האדם, המתגלה דרך עמל התורה אינה רק מורידה את סיגי החיים שדבקו בנו אלא מחדשת בנו יכולת של חידוש שלא היה בנו. כבר כשהוציא הקב"ה אותנו ממצרים, טיהר אותנו במהלך ספירת העומר, עד שכשהגענו אל הר סיני פסקה זוהמתנו ונטהרנו אף מחטא אדם הראשון. עמל התורה מגלה גם את החופש של 'ואשבור מוטות עולכם' וגם את תוכנו – 'ואולך אתכם קוממיות'. ההליכה קוממיות היא ההפנמה של משמעות התהלכות ד' בקרבנו, התהלכות שאינה מקטינה את האלוקים אלינו חלילה, אלא ממלאת אותנו יראה והתגדלות מתמדת. הכפל של קומת אדם הראשון הוא כפל של אהבה ויראה. חטאו של אדם הראשון נבע מהעצמת האהבה לאלוקים וניסיון ההידמות אליו ללא תפיסת הגודל, עד שהוקטנה קומתו והוכשרה להתגדל אט אט, אך כשיצאנו ממצרים התמלאנו ביכולת תיקון כל כך גדולה שקומתנו שבה ונזדקפה.

בשיאה של ברכת אהבת עולם אהבתנו, בה אנו מבקשים ומפילים תחינה לזכות להארת התורה, אנו מתפללים יום יום 'ושבור עול הגויים ועול הגלויות מעל צווארנו ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו'. עמל התורה יחדש בנו את אותן נפלאות של יציאת מצרים 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'. והקב"ה עונה לנו ביום העצמאות בשבירת מוטות עולנו מעל צווארנו, ויותר מכך ביום ירושלים שם מתחילה להתגלות מדרגת 'ואולך אתכם קוממיות'. יום ירושלים הוא התוכן של החופש של יום העצמאות, יום ירושלים יוצר זהות עמוקה בינינו לבין המקדש, בינינו לבין היכולת לנקות את כל העולם מסיגיו, בינינו לבין מדרגת אדם הראשון של לפני החטא, בינינו לבין מדרגת קבלת התורה המתחדשת עלינו שנה בשנה בחג השבועות. כשיום ירושלים מופיע בעולם מתחדשת בנו מדרגה חדשה של תורה, תורה הפורצת אל מעבר לגבולות עולם ומחדשת אותו באור חדש, 'אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו יחד במהרה לאורו'.         

שבת שלום וחג ירושלים שמח ומלא רוממות וקוממיות

השארת תגובה